לשחזר הצלחה בספורט ובחיים 

לשחזר הצלחה מה שמתסכל אותנו כספורטאים בין אם ברמה המקצוענית או החובבנית היא אי היכולת לשחזר הצלחה. כולנו חווינו תחרות או סתם אימון שגרתי שבו הרגשנו שאנו בלתי מנוצחים, שהכול הולך והולך בקלות. עליות שהתקשינו בעבר פתאום נעשות קלות, רוכבים שהיו לפנינו פתאום מאחורינו, רכיבות מתסכלות הופכות לאתגר מהנה ובכלל הרגשה שאנו בשיא הכושר. זאת כאשר, כששבוע ואף יום קודם הכול הרגיש ונראה אחרת לגמרי, הרבה יותר קשה ומתסכל. ואז נשאלת השאלה: מה היה השוני? הכיצד? שהרי מבחינת רמת הכושר הגופני לא יתכנו שינויים כה קיצוניים מהיום לאתמול. אם היום אני מרגיש נפלא, למה אתמול לא חשתי כך ויותר מכך למה מחר אני לא יכול לשחזר תחושה זו. בהתפוגגות תחושת העילוי השורה עלינו לאחר תחרות או אימון טוב פתאום משתלטת תחושה של תסכול, למה אני לא יכול לשחזר שוב ושוב תחושה של שיא הכושר. מספרים ששחקן התיאטרון הנודע אורסון וולס בגמר אחד ההופעות הבלתי נשכחות שלא הסתגר בחדרו ומיאן לצאת להדרן. לחדרו נשלח עוזרו כדי להביאו חזרה לבמה. כשעוזרו ראה את השחקן מתנהג באלימות, שובר והורס מכל הבא ליד, פנה אליו " אורסון, הקהל מחכה לך, אתה ביצעת מופע מהמדהימים ביותר שאי פעם נראו" ואורסון פנה אליו בתסכול: "כן אני יודע ששיחקתי בצורה מדהימה, אבל קיבינימט, אינני יודע כיצד עשיתי זאת". וכך גם לנו כספורטאים, הולך לנו טוב ואנו לא יודעים כיצד עשינו זאת וזה מתסכל. להיות בשיא הכושר זה מצב הווייתי State of Mind . כל מצב הווייתי מוגדר על ידי 1-הפיזיולוגיה 2- התנהגות ו- 3-המיקוד או האמונה. להיות בשיא הכושר אומר שהמשולש: פיזיולוגיה-התנהגות - מיקוד חייב להיות בתאימות. לכל הוויה ישנה פיזיולוגיה תואמת, התנהגות תואמת ומיקוד תואם. כשקורה שאנו ביום טוב יש תאימות וחפיפות בין שלושת מרכיבי המשולש. לרוב, הבעיה נובעת מכך שאנו לא מודעים כיצד היינו במצב זה, כיצד עמדנו, כיצד התנהגנו ועל מה התמקדנו או איזה מילים רצו לנו בראש. כל שינוי באחד מצלעות המשולש ישפיע על האחרים וישנה את ההוויה. לכל מצב הווייתי יש פיזיולוגיה תואמת. די בנקל ניתן לזהות ספורטאי הנמצא בשיא הכושר רק על סמך יציבתו. יציבתו של אלוף זקופה, ראשו מורם, נשימתו עמוקה ובטוחה וחיוך מאוזן לאוזן. לעומתו, יציבתו של ספורטאי שאינו בשיא הכושר, יציבתו שונה לגמרי, גופו כפוף, ראשו מורכן ופניו חושפים את רחשי ליבו, "מה אני עושה פה". אינך! יכול להיות כפוף ולהגיש טוב וכנ"ל ההיפך, אינך יכול לעמוד זקוף ולהרגיש שפוף. ומי הוא זה שנותן את הפקודות לגוף להיות במצב של זקיפות? זה אתה. אך לרוב אין אנו מודעים ליציבתנו ולמצבנו הפיזי. כשאתה לא מודע אתה מתנהל באוטומט, בתת-מודע ולחלק מאיתנו האוטומט זה להרגיש כפוף. תגובת הגוף האוטומטית לאירועים מותנית אף בטריגרים לכן, כשאתה מגיע לאימון או לתחרות או לכל דבר שהוא חשוב לך בחיים עמוד ביציבה של אלוף, בזקיפות, חוש את הדריכות והמיקוד בגופך והקרן תחושת ביטחון זו על מצב הווייתך. לכל מצב הווייתי יש התנהגות תואמת. התנהגותו של אלוף שונה בתכלית מהתנהגותו של אחד שאינו מגדיר עצמו ככך. אלוף תמיד נמצה בראש, מוביל, יוזם, תוקף, פורץ, מקבל החלטות ומוציאם לפועל. אלוף לוקח אחריות ולא מאשים אחר מלבדו. לאלוף אין תירוצים, רק למקום שני יש תירוצים. אלוף גם אינו חושש מלהיכשל. רובנו חוששים מלהתנהג כאלופים ומתעסקים ומתחבטים בשאלות כמו: איך? מתי? כמה? אומנם התשובות לשאלות אלו חשובות אך מה שחשוב עוד יותר זה למה? ה: למה? זה מה שמפריד בין אלופים ולשאר. למה אני רוכב? למה אני רוצה למצות את הפוטנציאל? ה: למה? זו האנרגיה המניעה אותך ליטול יוזמה. כשיש את ה: למה? יש לך את ה: איך? עד היום זכורה לי עצתו של מאמני מימי כאתלט בקולג' בארה"ב, "כשאתה מרגיש שקשה, פרוץ קדימה, כך את ההובלה", בשינוי ההתנהגות משתנה ההוויה. לכל מצב הווייתי יש אמונה ומיקוד תואמים. להיות בשיא הכושר זה להתמקד בהוויה של אלוף. אלוף מתמקד במה הוא רוצה להשיג, במטרות, בשאיפות ובניצחון. כשאתה לא בהוויה של אלוף אתה מתמקד רק ב: איך לא להפסיד, איך לגמור את המרחק ולא להתפרק או איך לא לפשל ולא להגיע אחרון. להיכן שאתה מתמקד לשם גם תגיע. שוב מי מכתיב את המיקוד? זה אתה! אכן, במצב של מתח ואי-ודאות מערכת העצבים באופן אוטומטי תמקד אותנו מפני הסכנה כחלק ממנגנון ההישרדות. אך אנו הרבה מעבר לתגובה חייתית זו ויש לנו את היכולת להחליט על מה להתמקד, על ההצלחה והמימוש או על הפחד מהכישלון. אם יש דבר אחד שכבני אדם יש לנו שליטה עליו זה המיקוד וכשלמעשה המיקוד הוא זה שמכתיב את המציאות הפנימית, את מצב ההוויה. לאמונות שלנו השפעה מכרעת על יכולתנו להתמקד במה אנו רוצים או ממה אנו חוששים. איזה אמונות יש לאלוף? השמים הם הגבול (וזה לא קלישאה). מגיע לי ויש בי את היכולת להיות הכי טוב שאני רק רוצה. אם כרגע אמונות אלו אינם חלק מהלקסיקון שלך אז כדי שתתחיל לאמץ אמונות של אלוף. לכל מצב הווייתי יש שפה תואמת. מה הם המילים המתרוצצות במוחך כשאתה בשיא הכושר - "אני מסוגל", "אני תותח", "קטן עלי", "איזה כיף", לעומת המילים המתרוצצות במוחך כשאתה רק חושב איך לסיים את האימון - "מה אני עושה פה?", "למה הסבל הזה?", "מתי זה יגמר?". המילים שאתה בוחר הם למעשה כמעין תבנית שאליה אתה יוצק את הרגש את ההוויה. לכן, התחיל לאמץ מילים שיגדירו הוויה של שיא הכושר. אם הייתה לך תחרות טובה במסלול מסוים, סביר להניח שכל פעם שתגיע לתחרות זו תרגיש טוב וכמובן גם ההיפך. אנו נוטים יותר להסתכל על התנאים החיצוניים כהשלכה למצבנו הפנימי, איזה מסלול, מזג אויר, מה לבשתי,איזה אופניים או מה אכלתי ואנו מנסים לשחזר את אותם תנאים, חיצוניים, ולצפות שכך גם נרגיש. המאמצים לשחזר את התנאים החיצוניים נועדו לרוב לכישלון, אינך יכול לשלוט במזג אוויר. בסופו של דבר זה אתה שמגדיר את המשמעות לגירויים החיצוניים והדבר היחידי שיש לך יכולת לשחזר זה את מצב הווייתך. מהיום היה מכוון להרגיש בשיא הכושר. שים לב ליציבה להתנהגות ולמיקוד. בסופו של דבר לגוף יש את ברירת המחדל, האוטומט. כשאתה באוטומט לפעמים תרגיש בשיא הכושר ולרוב הרבה פחות. להיות בשיא הכושר זה להיות במודעות בערנות ובמיקוד על מה אני רוצה ואיך גופי מתנהל במצב זה. מהיום יש לך בחירה כיצד להרגיש, באיזה הוויה. כשאתה מודע ל: איך אני עושה זאת, תוכל בכל זמן ומקום לשחזר הצלחה ולהיות בשיא הכושר.